לוגו אשד המכון הלבבי ד״ר עמנואל הררי - אשד המכון הלבבי
מדריך למטופל

פרפור פרוזדורים

פרפור פרוזדורים היא הפרעת הקצב השכיחה ביותר. המדריך הזה מסביר מהי, למה חשוב לטפל בה, ואילו אפשרויות טיפול קיימות היום — מתרופות ועד אבלציה.

סוג הפרעה הפרעת הקצב השכיחה ביותר
הסיכון העיקרי שבץ מוחי — ניתן למניעה
אפשרויות טיפול תרופתי, אבלציה, או שילוב

מהו פרפור פרוזדורים?

פרפור פרוזדורים הוא הפרעת הקצב השכיחה ביותר, ופוגע במיליוני אנשים ברחבי העולם. במצב זה, התאים החשמליים בפרוזדורי הלב (החדרים העליונים) יורים אותות באופן כאוטי ולא מסונכרן, במקום הפעימה הסדירה הרגילה. התוצאה היא קצב לב לא סדיר, ולעיתים קרובות מהיר מהרגיל.

פרפור פרוזדורים יכול להיות התקפי (מופיע ונעלם מעצמו), מתמשך (נמשך זמן רב יותר ודורש התערבות להחזרתו לקצב סדיר), או קבוע (הלב נשאר בפרפור לאורך זמן).

חשוב לדעת: דום נשימה חסימתי בשינה הוא גורם סיכון וטריגר מוכר לפרפור פרוזדורים, ועלול לפגוע גם בהצלחת הטיפול. אם אתם נוחרים בכבדות או חשים עייפות יומית בלתי מוסברת, כדאי לציין זאת בפני הרופא/ה המטפל/ת.

גורמי סיכון

מספר גורמים מעלים את הסיכון לפתח פרפור פרוזדורים, חלקם ניתנים לשינוי:

  • גיל — גורם הסיכון המשמעותי ביותר; השכיחות עולה בהדרגה עם הגיל
  • יתר לחץ דם — גורם הסיכון הניתן-לשינוי המשמעותי ביותר
  • מחלת לב מבנית — מחלת מסתמים, אי ספיקת לב, או מחלת לב כלילית
  • דום נשימה חסימתי בשינה — גורם סיכון וטריגר מוכר, המפורט בהמשך העמוד
  • השמנה וסוכרת
  • צריכת אלכוהול מוגברת — כולל אירועי שתייה מרובה חד-פעמיים ("Holiday Heart")
  • הפרעות בבלוטת התריס, בעיקר יתר-פעילות
  • פעילות גופנית אתגרית ברמות קיצוניות — לצד היתרונות הבריאותיים הכוללים של פעילות גופנית, ספורטאי סיבולת ברמת עומס גבוהה במיוחד לאורך שנים נמצאים בסיכון מעט מוגבר
  • סיפור משפחתי של פרפור פרוזדורים

תסמינים

התסמינים משתנים מאדם לאדם, וחלק מהמטופלים כלל אינם מרגישים דבר:

מכיוון שפרפור פרוזדורים לעיתים מופיע ונעלם, בירור ראשוני כולל לרוב הולטר אק"ג — מעקב ממושך אחר קצב הלב, המסוגל לתפוס אירועים שאינם נלכדים בבדיקת א.ק.ג רגילה.

הסיכון המרכזי: שבץ מוחי

כאשר הפרוזדורים אינם מתכווצים ביעילות, הדם עלול לעמוד ולהיווצר בו קריש — לרוב באוזנית הפרוזדור השמאלי. אם הקריש משתחרר, הוא יכול לנוע אל המוח ולגרום לשבץ מוחי.

פרפור פרוזדורים מעלה משמעותית את הסיכון לשבץ מוחי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מסיבה זו, מניעת שבץ מוחי היא לרוב המטרה הראשונה והחשובה ביותר בטיפול.

חשוב לדעת: רמת הסיכון האישית שלכם לשבץ מוחי מוערכת באמצעות מדד קליני (כגון CHA₂DS₂-VASc), הלוקח בחשבון גורמים כמו גיל, יתר לחץ דם, סוכרת ואירועים קודמים. הרופא/ה המטפל/ת יחשב/תחשב עבורכם את הציון ויתאים/תתאים את הטיפול בהתאם.

טיפול אנטיקואגולנטי (מניעת קרישה)

עבור רוב המטופלים עם פרפור פרוזדורים וסיכון מוגבר לשבץ, הטיפול המרכזי הוא תרופה נוגדת קרישה (אנטיקואגולנט), המפחיתה משמעותית את הסיכון להיווצרות קרישים.

קיימות שתי משפחות עיקריות:

חשוב לבטיחותכם

אין להפסיק נטילת התרופה נוגדת הקרישה מיוזמתכם, גם אם אתם מרגישים טוב לחלוטין או אם נדמה שפרפור הפרוזדורים "נעלם". הפסקה לא מתואמת מעלה משמעותית את הסיכון לשבץ מוחי.

אם מתוכננת לכם פעולה פולשנית או ניתוח — יש להתייעץ עם הקרדיולוג/ית המטפל/ת מבעוד מועד, ולעולם לא להפסיק תרופות נוגדות קרישה בעצמכם.

טיפול אנטי-אריתמי

מעבר למניעת שבץ, קיימות שתי גישות עיקריות לטיפול בהפרעת הקצב עצמה:

  • בקרת קצב (Rate Control) — תרופות (כגון חוסמי בטא או חוסמי תעלות סידן) שמטרתן להאט את קצב הלב לטווח בטוח, מבלי בהכרח להחזיר את הלב לקצב סדיר. גישה זו מתאימה למטופלים רבים, בעיקר כאשר הפרפור פחות מפריע מבחינה תסמינית
  • שימור קצב סדיר (Rhythm Control) — תרופות אנטי-אריתמיות (כגון אמיודרון, פלקאיניד וסוטלול) שמטרתן להחזיר ולשמר קצב לב סדיר (סינוס). גישה זו נשקלת בעיקר במטופלים עם תסמינים משמעותיים, או כאשר שימור קצב סדיר עדיף מבחינה קלינית

הבחירה בין הגישות, וכן הבחירה בתרופה הספציפית, מותאמת אישית בהתאם לגילכם, למחלות הרקע ולתסמינים שלכם.

אבלציה

כאשר טיפול תרופתי אינו מספיק לשליטה בתסמינים, או כאשר מועדף טיפול שאינו תרופתי, ניתן לשקול אבלציה בצנתור — הליך שמטרתו לחסל את המוקדים החשמליים הגורמים לפרפור.

ברוב המקרים, האבלציה מתמקדת בבידוד ורידי הריאה (Pulmonary Vein Isolation) — האזור שבו מקורם של רוב הגירויים החשמליים הגורמים לפרפור פרוזדורים. באמצעות צנתרים ייעודיים, יוצר/ת הרופא/ה קו של נגעים זעירים סביב ורידי הריאה, החוסם את התפשטות האותות החשמליים החריגים אל שאר הפרוזדור.

קיימות מספר טכנולוגיות ליצירת הנגעים:

חשוב לדעת: אבלציה אינה מבטלת בהכרח את הצורך בטיפול נוגד קרישה. ההחלטה על המשך או הפסקת הטיפול לאחר אבלציה נקבעת אישית בהתאם לגורמי הסיכון שלכם, ולא רק בהתאם להצלחת ההליך.

סיכונים אפשריים

אצל רוב המטופלים הטיפול — תרופתי או באמצעות אבלציה — בטוח ויעיל. עם זאת, חשוב להכיר את הסיכונים האפשריים, בעיקר סביב הליך אבלציה.

שכיחים יותר

  • כאב או אי-נוחות באזור ההחדרה, וחבורות קלות
  • הופעת פרפור פרוזדורים חוזר בשבועות הראשונים לאחר אבלציה — תופעה מוכרת בתקופת ההחלמה, שאינה מעידה בהכרח על כישלון ההליך
  • עייפות זמנית לאחר ההליך

נדירים יותר

  • דימום או פגיעה בכלי הדם באזור ההחדרה
  • פגיעה בעצב הפרניקוס או בוושט
  • הצטברות נוזל סביב הלב (טמפונדה)
  • שבץ מוחי סביב ההליך

מתי לפנות לרופא באופן דחוף

פנו מיד למרפאה, למיון, או התקשרו למד"א (101), אם מופיע אחד מהסימנים הבאים:

  • תסמיני שבץ מוחי: חולשה או נימול פתאומיים בפנים, בזרוע או ברגל (בדרך כלל בצד אחד), קושי פתאומי בדיבור או בהבנה, טשטוש ראייה פתאומי, או סחרחורת קיצונית
  • דימום בלתי צפוי או ממושך, בהתחשב בטיפול נוגד הקרישה
  • כאבים חדשים בחזה או קוצר נשימה משמעותי
  • חום גבוה או סימני זיהום, בסמוך להליך אבלציה
בחשד לשבץ מוחי, כל דקה קריטית — התקשרו מיד למד"א (101).

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין בקרת קצב לשימור קצב סדיר?

בקרת קצב מאטה את קצב הלב מבלי להחזיר אותו בהכרח לקצב סדיר, בעוד ששימור קצב סדיר שואף להחזיר ולשמר את קצב הסינוס התקין. שתי הגישות יעילות, והבחירה ביניהן מותאמת אישית.

האם אפשר להפסיק את נוגד הקרישה אחרי אבלציה מוצלחת?

לא בהכרח. ההחלטה נשענת על הציון הקליני האישי שלכם לסיכון לשבץ מוחי, ולא רק על הצלחת האבלציה. הרופא/ה המטפל/ת יחליט/תחליט יחד אתכם.

כמה זמן נמשך הליך האבלציה?

בדרך כלל בין שעה לשלוש שעות, בהתאם למורכבות המקרה ולטכנולוגיה שבה נעשה שימוש. הצוות ייתן לכם הערכה מדויקת יותר לפני ההליך.

האם פרפור פרוזדורים יכול לחזור אחרי אבלציה?

כן, ייתכן. אבלציה משפרת משמעותית את הסיכויים לקצב סדיר, אך אינה מבטיחה תוצאה קבועה ב-100% מהמקרים. חלק מהמטופלים זקוקים להליך נוסף בעתיד.

מה ההבדל בין PFA לשיטות אבלציה מסורתיות?

שיטות מסורתיות (גלי רדיו וקריו) פועלות באמצעות חום או קור, בעוד ש-PFA פועלת באמצעות שדה חשמלי הפוגע באופן סלקטיבי יותר בתאי שריר הלב. יעילותן דומה, אך ל-PFA פרופיל בטיחות משופר מבחינת פגיעה ברקמות סמוכות.